בשבוע שעבר חוויתי הארה בנוגע לפייסבוק. הכל החל כשפנה אלי עמית לעבודה ושאל אותי כיצד ניתן לפרסם הודעה קולקטיבית לכל החברים שלו, מבלי להטריד אותם. פתחתי את פייסבוק וחיפשתי דרך יעילה להפיץ במרוכז את השמועה על המאורע הנדיר. גיליתי שבכל דרך שאבחר, אני תלוי בעירונותם ההולכת וקטנה של חבריי למנגנון העידכונים השוטפים (הניוז פיד). גיליתי שגם אם אמצא אפליקציה מעולה לצורך העניין, אני עדיין תלוי בהימצאותה אצל כל אחד מהחברים שלי. לא משנה באיזו דרך הייתי בוחר – עידכון סטאטוס, או פתיחת אירוע – לכל היותר היה זה אילתור חובבני, שלא יאה לאתר שזה עתה פיסה זעירה ממנה נמכרה ב-240 מיליון דולר. כשגיליתי שלרשת החברתית הישראלית HOOK יש פיצ'ר בשם "קריאה" שיכול היה לענות לי בדיוק על הצורך הזה, נדלקה לי נורה אדומה. האם יתכן, שעם כל הפרגון למהפכה שהיא חוללה, כבר הגיע הזמן לצנן את ההתלהבות מפייסבוק? כמה תהליכים שהבשילו לאחרונה עשויים בהחלט להצביע על כך.

הזינוק של פייסבוק עלול להתקל בקרוב מאוד בתקרת זכוכית. גם אם המימשק שלה יתורגם לעברית, עדיין אין שום סיכוי שבעולם שכך יקרה גם לאלפי האפליקציות שהיא מציעה. בסופו של דבר יש גבול למלאי הצעירים המגניבים ברוחם ששוחים עם אנגלית כמו דג במים. אפילו מנוע החיפוש המהולל של גוגל לא מתקרב ל-100% חדירה. אבל גם אם פייסבוק לא תשתלט על השוק הרשות החברתיות, הפייסבוקיזם, כקונספט, הולך להשתלט עליו, ובגדול.

בחצי שנה פייסבוק הצליחה לעשות לכל השחקנים האחרים בשוק וואחאד בית ספר. למזלן לא היה זה מסוג בתי הספר שחוטפים בהם מכות, אלא כזה שבאמת לומדים בו. והן היטיבו ללמוד. לפני קצת למעלה מחודש הכריז רופרט מרדוק, כמעט מבלי למצמץ, כי מייספייס עומדת ללכת בעקבות פייסבוק ולפתוח את הפלטפורמה שלה למפתחים חיצוניים שיוכלו לפתח לה אפליקציות. אבל זו היתה רק יריית הפתיחה במערכה. בתחילת החודש השיקה גוגל את OpenSocial, סט כלים לכתיבת אפליקציות לרשתות חברתיות. הסט החדש יהיה מותאם לשורה ארוכה של רשתות חברתיות בהן לינקד-אין, אורקוט ופרנדסטר. מי שלא זוכר, פתיחת הפלטפורמה למפתחים חיצונים היא שהחלה לפני פחות מחצי שנה את הזינוק המטאורי של פייסבוק. לאחר שהרשתות האחרות יפתחו גם הן את שעריהן למפתחים חיצוניים, צפוייה פייסבוק לאבד את את היתרון הכי משמעותי שלה. אחרי זה להעתיק את הניוז פיד זה כבר ממש בוטנים (תשאלו את מנהלי הרשת הישראלית BONA – הם כבר עשו את זה). הדבר האחרון שהיה חסר לה הוא שהרשת החברתית הגדולה בעולם – מייספייס – תודיע שגם היא בעניין. וזה בדיוק מה שקרה.

הגולשים, הם אמנם ממשיכים להישאב אל פייסבוק כמו אל חור השחור, אבל אחרי שיבינו איך עובד הפרינציפ, אחרי שיתעייפו מגידול עציצים ווירטואליים, ואחרי שיבהלו מבקשות חברות שיגיעו מהההורים שלהם, הם יתחילו להסתכל לצדדים ולחפש את המועדון המגניב הבא. זה שההורים והערסים עוד לא גילו. כשהם יעשו זאת הם ימצאו שפע רשתות חברתיות שהת גלחו על הזקן של פייסבוק, והפנימו את הלקחים. עם כל הכבוד לגאונות של פייסבוק, מובילי הדעה מוכנים להעדיף מקומות אקסקסלוסיבים, אפילו אם יש בה פגמים. די בהרף עין במקומות הבילוי הצנועים שלהם בשביל להבין את זה. שם המשחק יהיה נישתיות, עיצוב והנדסת אנוש. והתשובה לא תגיע רק ממייספייס אלא גם מהשוק המקומי. אניה בת ה-16 מראשל"צ אפילו לא שמעה על פייסבוק והיא מעדיפה את פיצ'ר ה"דיבורים" של רשת התיכוניסטים BONA. הרשת החברתית העיסקית HOOK, מהווה אלטרנטיבה עברית ופחות אנאלית לרשת לינקד-אין, ואני אישית כבר קיבלתי דרכה הצעת עבודה ימים ספורים לאחר שנרשמתי. אתר הסטודנטים פרופסור הושק לא מזמן מחדש, הפעם בפורמט של רשת חברתית ורשת Showme מציעה לאכסן תמונות ושפע דרכים למשוך אליהן את תשומת הלב. כל אלה הם דוגמאות לאתרים מעוצבים ושוקקי חיים שמיטיבים מפייסבוק להתאים לקהל היעד ולפונקציה שהם אמורים למלא. תוסיפו להם את התבלינים הממש לא סודיים של פייסבוק. וזהו – העניין גמור. על פי סקר "מדגם" 31 אחוזים מהגולשים בישראל בכלל לא שמעו על רשתות חברתיות, ו-74 אחוזים אינם חברים ברשת חברתית כלשהי – כך שהגל נמצא רק בראשיתו ועוד צפוי להיות פה שמח. שמח מאוד אפילו.

ב-2007-2008, להגיד רשת חברתית זה כמו להגיד אתר בשנת 2000. הרשת החברתית זו הפורמט הכי יעיל לגרום לגולשים לתקשר זה עם זה, ליצור תוכן, והכי חשוב – להידבק למסך. כך שזה לא המותג טמבל, זה המושג.