אתמול בערב הלכתי לכיכר רבין. היה אמור לצאת משם מסע אופניים נגד הכיבוש. גם העובדה שהאירוע פורסם והופץ בפייסבוק לא עזר להזיז את התל אביבים מאדישותם, ועשרים דקות אחרי השעה היעודה ניתן היה לספור שם לא יותר מכעשרים-שלושים איכפתניקים שהיו מוכנים לצאת אל הקור בשביל משהו הזוי כמו הכיבוש. בסך הכל באתי לצלם, ולא היו לי אופניים, וגם ככה היו לי דברים יותר מעניינים לעשות כמו לשבת בבית קפה ולדבר על בלוגים.

אבל זה לא מה שהתכוונתי לספר. בדרך הלוך, ממש למרגלות תיאטרון בית לסין, שני ילדים שיחקו זה עם זה בצורה די מוזרה. אחד עמד והשני החטיף לו מכות. בידידות כאילו. אני בחביבות כאילו, סיננתי תוך כדי הליכה: "לא להרביץ". הילד, שהיה נראה אפילו יותר חנון ממה שאני נראיתי בגילו (שאותו קשה לי לנחש אבל הוא בטח משהו כמו 10-11 ) לא נשאר חייב וצעק לעברי: "תיזהר שאני לא ארביץ גם לך". אולי אני אקרא לביבי נתניהו ונרביץ לו יחד.